להגיע לדרגת אחדות. עם ישראל רחוק מזה, הייתם אומרים, עם כל השנאה שמתפשטת וצומחת בין המגזרים השונים בחברה. חילונים נגד חרדים, שמאל נגד ימין, אשכנזים נגד ספרדים, תושבי הפריפריה נגד תושבי תל אביב… ואפשר היה לחתוך את המגזרים כמעט בלי סוף כדי להדגיש זהויות יריבות.

ובכל זאת… הפסוק המפורסם ביותר בתורה, שמע ישראל[1], מכריז שהמטרה הסופית של יהודי היא להודיע לאנושות בכך שה’ הוא אחד. אחדות היא סיסמת ישראל, זו שתמיד הוכרזה , בלילה וביום. המטרה הסופית של קיומנו היא שכל האנושות תרגיש בחייה את השגחתו של המקור הראשון, את נוכחותו של בורא עולם שמוביל ומקדם את העולם.

לחג השבועות יש מסר נפלא. פסח הוא חג החירות כי השתחררנו מהדיכוי המצרי כדי להיות עם חופשי. סוכות הוא חג השוויון כי כל ההבדלים החברתיים נמחקים. בחג הסוכות אנחנו יוצאים מהסממן החברתי של ביתנו כדי להיכנס לסוכה שכבר לא עושה הבדל בין עשירים לעניים. בסוכות אוספים מינים שווים בחשיבותם כדי לקיים מצוות לולב. לבסוף, חג השבועות הוא חג האחווה, כי עם ישראל הצליח להיות עם אחד בפעם הראשונה בזמן מתן תורה.

חג השבועות הוא חג האחדות כפי שנאמר בפסוק: « ויחן שם ישראל נגד ההר »[2]. הפירושים מציינים שהפועל « לחנות » מצומד ביחיד ואילו כל הפעלים שתיארו את תחנות עם ישראל קודם היו מצומדים ברבים. רש »י מסביר שעם ישראל הגיע לדרגת אחדות, לפני קבלת התורה, בעוד שלפני כן היו רק מחלוקות ומריבות. כדי להיות מסוגל לקבל את תורת ה’ אחד ולממש את הנישואין עם רבונו של עולם, היה צורך שגם בן הזוג עם ישראל יהיה אחד. רק בתנאי זה יכול להתקיים האיחוד עם ה’.

« כאיש אחד בלב אחד. »[3]

יש לקחת את המשל המפואר הזה פשוטו כמשמעו. עם ישראל בא להיות ישות אחת בדמותו של  בין אדם המוכר כישות יחידה עצמאית ומתפקדת. באותו אופן שבו אדם מורכב ממספר רב של איברים ותאים, כולם שונים, אך כולם משלימים, עם מאוחד מיוצג על ידי קבוצה של אינדיבידואלים המייצגים פונקציות שונות אך משלימות לחלוטין.

בעם מאוחד, יש בני אדם « רגל », בני אדם « אצבעות », בני אדם « אצבע », בני אדם « לב », בני אדם « מוח », בני אדם « עיניים »… כדי שבין אדם יתפקד במלואו, הוא צריך את כל האיברים. אדם עם מוח, אבל בלי גוף, לא היה מתפקד, לא משנה כמה אצילי המוח… לכל איבר יש את התפקיד שלו ויש לו החובה לבצע אותו היטב. זה לא משפיל להיות מנקה, כמו שזה לא משפיל להיות חיידק בגוף. אם המנקה ממלא את תפקידו היטב, הוא משתתף באופן מלא בבריאות הכללית הטובה של כל עמו.

החזון הזה של אחדות הוא יסוד. זה מראה בבירור שאחדות היא לא סכום הדומים והשיבוטים. להיפך, אחדות היא מכלול של אינדיבידואליות שונות המסוגלות לתפקד יחד כדי להוות ישות המסוגלת לכל הדברים הגדולים: לחשוב, לחלום, לפעול, לשיר, לרקוד, לאהוב, לשתול, לעבוד…

ביום שבו ישראל תצליח להקים חברה מאוחדת, העולם יוכפוף על ידי העם-אדם שיוקם סוף סוף מחדש. נוכחות ה’ אחד, שעד אז הייתה נסתרת לחלוטין, תתגלה ותהיה ברורה לכולם. כפי שעם ישראל הצליח להיות מאוחד פעם אחת בחג שבועות לפני 3335 שנים, ישראל תצליח לעשות זאת שוב, אנו מקווים שבמוקדם ולא במאוחר.

מעל הכל, אל תתייאש! כדי להשיג אחדות, חייבים להיות הפכים. כדי להשיג אחדות, חייב להיות קשה. אחדות היא בכלל לא אחידות. האחדות האמיתית מתממש בין גבר לאישה. אנרגיה חשמלית מתקבלת על ידי הפרש בין פלוס למינוס. אחדות לא תהיה מטרה אם לא היו הבדלים. אחדות עם ישראל תהיה מרשימה עוד יותר אם תצליח לאחד את ההפכים הקיצוניים ביותר.

ובגלל זה ישראל היא עם כל כך מגוון! ובגלל זה היריבות וההבדלים כה חזקים!

ובגלל זה לא יעלה על הדעת שעם ישראל תישאר מפוזר בכל העולם! כי איך להקים חברה אחת ובלתי ניתנת לחלוקה העשויה מכל הניגודים שלה, אם חלק מאיבריה נמצאים באמריקה, בצרפת או במקומות אחרים? אין היגיון באחדות שעם ישראל עשויה למצוא בגלות, כי מה הטעם בזרוע מאוחדת אם הזרוע נשארת מנותקת מהגוף? כדי שעם ישראל יחזור להיות מתפקד, כל איבריו צריכים להיות מסוגלים לתפקד ביחד, באותו מקום, באותה ישות מדינית, בארץ ישראל.

אי האחדות לכאורה בין שולי החברה בישראל אסורה לדחות את היהודים שעדיין חיים בתפוצות. להיפך. המצב הזה צריך לעודד אותם לעלות לארץ. כי אנחנו יכולים באמת להשיג אחדות רק אם כל המרכיבים באים לאזן את העם-אדם. תהיה אפשרות אמיתית לאחדות, רק כאשר נבין שיש שלם קוהרנטי אפשרי, ולא לפני כן.

כדי להשיג אחדות, כל אדם חייב לשים בצד את האידיאולוגיה שלו. לכל אדם צריך להיות אומץ לראות באחר את האדם ולא את המסכה שלו. כל אדם חייב לזהות אצל השני את המשותף איתו. כי האחר, בא מאותו מקור אחד. כל אדם חייב לחפש את הפנימיות של האחר, ולא את החיצוניות שלו. צריכים להישאר עצמנו עם הזהות שלנו ובאותו רגע להתייחס אל האחר, השונה מעצמנו, כהשלמה חיונית לעצמנו.

כדי להשיג אחדות, זה לא עניין של נאומים ארוכים. תחילה עלינו להשיג אחדות בזוג שלנו, אחר כך אחדות במשפחתנו, אחר כך אחדות עם האחרים שאנחנו פוגשים בחיינו, ואז אחדות עם כל בני עמנו.

תחי החירות, יחי השוויון, ומעל הכל תחי האחווה בערב שבועות זה, חג האחדות.

דברים, פרשת ותחנן, פרק ו’, פסוק ד’ [1]

[2] שמות, פרשת יתרו, פרק י »ט, פסוק ב’

[3] לפי מכילתא שצוטט על ידי רש »י